פסק-דין בתיק פר"ק 12230-04-12

מונחות בפני שתי בקשות, העוסקות שתיהן בסכסוך בין חברת דלק נדל"ן ובעלי השליטה בה מחד גיסא, לבין הנושה מר צבי ויינמן מאידך גיסא.

עניין לנו בנושה, אשר להבדיל מהרוב המוחלט של מצבת הנשייה של החברה, נשייתו אינה נובעת מאגרות חוב. נשייתו נובעת מסכסוך בנושא שכירות, שהסתיים בפסק-דין כספי לטובתו; פסק דין, אשר טרם נפרע, נוכח התדרדרות מצבה של החברה וגלישתה למצב של בקשת הסדר, אגב איום מוחשי של חדלות פירעון.

במסגרת בקשה 10, עותרת החברה לעיכוב הליכים, אשר ימנע ממר ויינמן לפעול נגדה בהליכי הוצאה לפועל, וזאת חרף העובדה כי לא ניתן צו הקפאת הליכים כללי. חרף העובדה כי בעבר נפסק כי קיים קושי במתן צו לאורך זמן, מקום בו החברה אינה מגישה בקשה להקפאת הליכים, הרי שבבקשה עצמה ניתן צו זמני. זאת נוכח הסמיכות להגשת הצעת הסדר והרצון שלא להכשיל את כינוס אספות הנושים.

במסגרת בקשה 25, עותר מר ויינמן למספר סעדים הנוגעים למצבו הייחודי לכאורה לעומת מחזיקי אגרות החוב;

בין היתר, עותר הוא:

א.      להיות מוצא ממסגרת ההסדר וההפטר שהוא מחיל, או לחלופין להיחשב לקבוצת נשייה נפרדת.

ב.       להכיר בכתב הטענות המפורט שהגיש כהתנגדות להסדר, כמשמעה בדיני הסדרים בחדלות פירעון.

החברה, לעומת זאת, עותרת לסילוק הבקשה על הסף, נוכח אי התאמתה לכאורה לדרישות התקנות ומטעמים נוספים.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים וכונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו.

הסוגיה המונחת בפני, עניינה מעין "עלילת משנה" השייכת למכלול המחלוקות והסכסוכים נשוא בקשת ההסדר של חברת דלק נדל"ן. בעוד עיקר המחלוקות והסוגיות המשפטיות נשוא תיק חדלות הפירעון עניינם בשאלת היחסים, טיב ואיכות ההסדר שמציעה החברה למחזיקי אגרות החוב השונות, שהם עיקר נושיה הבלתי מובטחים, הרי שהסוגיה הנוכחית עניינה קשור בהסדר, אולם שונה; מערכת היחסים ויכולת הפעולה של נושה בלתי מובטח מסוג אחר לכאורה, אשר נשייתו אינה נובעת מהשקעה באגרות חוב, אלא מפסק-דין אזרחי, שפסק לטובתו סכום העומד כיום על סך 2.5 מיליון ש"ח.

הצדדים אינם חלוקים על קיום החוב, והיותו "חוב עבר" במעמד של נשיה בלתי מובטחת. מאידך גיסא, נפלה מחלוקת בין הצדדים בגין ניסיונו של מר ויינמן לגבות את חובו בהליכי הוצאה לפועל, בעוד החברה נושאת ונותנת עם נושיה אודות הסדר. זאת, נוכח העובדה כי החברה, מטעמיה ומשיקוליה שלה, לא גיבתה את בקשת ההסדר בבקשה להקפאת הליכים.

מצב דברים זה, בעיקר באותם שלבים בהם נראה היה כי הצעת ההסדר מתנודדת על פי פחת, וכי פני החברה לפירוק, לא התאפשר מתן "הקפאת הליכים דה-פקטו" לחברה, וודאי שלא לאורך זמן. מאידך גיסא, כאשר התחדש המשא ומתן בין החברה לבין מחזיקי אגרות החוב, עתרה החברה למתן צו עיכוב הליכים לפי סעיף 264 לפקודת החברות (בקשה 10), ובמסגרת זו הועלו אף חששות שגבייה מזורזת כעת עשויה להוות העדפת נושים.

עתה, הגיעה לפתחו של בית משפט אותה מחלוקת, והפעם בלבוש שונה ומהותי יותר, היורד לעומקם של היחסים בין הצדדים, ובעיקר להשפעת ההסדר על מר ויינמן. במסגרת בקשה 25, עתר מר ויינמן כדלקמן:

א.      לראות בבקשה 25, על נימוקיה המפורטים, התנגדות להסדר הנושים כמשמעה בדין.

ב.       להורות כי הוא נושה מסוג שונה ממחזיקי אגרות החוב, ואי לכך לכנס עבור הנושים מסוגו אספת נושים נפרדת.

לשיטת מר ויינמן, המצב בו ייכלל כנושה בודד באספות של מחזיקי אגרות החוב, תמנע ממנו כל יכולת השפעה; זאת, בעוד נושים לא מובטחים אחרים, לשיטתו, נותרו מחוץ למתווה ההסדר וההכרעה.

כמו כן, טוען הוא כי חרף ההוראה בדבר כינוס אספה אחת, הרי הצעת ההסדר המקורית (וניתן להעיר כבר בשלב זה, כי אף רוב העניינים הנוגעים בהסדר עצמו) נוגעים מעצם מהותם למחזיקי אגרות החוב, המאפיינים והאינטרסים הייחודיים להם.